החלטה בתיק ה"ת 25429-04-12 - פסקדין

רקע וסקירת טענות הצדדים :

בפניי בקשה להחזרת תפוסים הכוללים רכב מסוג דייהו לנוס  (להלן: "הרכב")  ומכשיר טלפון נייד מסוג "אייפון" שמספרו (להלן: "הטלפון הנייד").

ביחס לרכב התפוס הושגה בין הצדדים הסכמה לה ניתן תוקף של החלטה. לפיכך מתמקד הדיון היום בתפוס הנוסף - הוא הטלפון הנייד.

בעניינו של זה, נטען במסגרת הבקשה כי המבקש נותן הסכמתו לכך שהמשיבה תעשה שימוש בפלטים, רשימת שיחות, רשימת אנשי קשר וכד', אותם תוכל המשיבה להוציא  מהטלפון הנייד, לצורך הצגתם כראיות בהליך העיקרי, וכי מטעמו של המבקש לא תועלה הטענה הנסמכת על כלל הראייה הטובה, לעניין זה.

עוד נטען כי הטלפון הנייד אינו קשור כלל לחקירה שנוהלה כנגד המבקש וכי המבקש, במהלך חקירתו, שיתף פעולה עם חוקריו. המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, כך נטען, נסובה סביב כמות הסמים שנתפסו ברכב, בו נסע המבקש,  ולא על עצם ביצוע העבירה על ידי המבקש.

לטענת המבקש תפיסת הטלפון הנייד על ידי המשיבה אינה נחוצה ו/או הכרחית ואין בה כדי לתרום כהוא זה לניהולו התקין של ההליך המשפטי.  כן נטען כי יש בהמשך תפיסת הטלפון הנייד על ידי המשיבה, משום פגיעה ממשית בזכות הקניין של המבקש.

המשיבה, בתגובתה לבקשה, ביקשה לקבוע דיון במעמד הצדדים.

בדיון שהתקיים בפניי בבקשה הושגה כאמור בין הצדדים הסכמה לעניין התפוס הנוסף (הרכב), אולם בין הצדדים נטושה היתה המחלוקת סביב הטלפון הנייד.

ב"כ המבקש בטיעוניו שב וציין כי אין צורך בהמשך החזקת הטלפון הנייד עצמו לצורך הוכחת  עריכת שיחת על המבקש לנאשם הזיזה, וכי די בנסיבות העניין בפלטי שיחות המהווים רשומה מוסדית.

בטיעוניה מנגד, ציינה ב"כ המשיבה כי על פי חוק סדר הדין הפלילי ולפי פקודת הסמים, רשאית המשיבה, בתום ההליך העיקרי ובכפוף למתן גזר מרשיע לבקש חילוט הטלפון הנייד ומטעם זה אין מקום בשלב זה להורות על החזרת הטלפון הנייד לידי המבקש. זאת ועוד, ולא פחות חשוב, באמצעות הטלפון הנייד בוצעו עבירות סמים. משכך, מדובר במוצג חיוני להוכחת האשמה. הטלפון הנייד אף הוצג במהלך הדיונים המשפטיים המתנהלים בתיק העיקרי וסומן על ידי בית המשפט בתור מוצג. משכך לא ניתן היום להחזיר את המוצג, שסומן כאמור, למבקש שכן הדבר עלול לסכל מתן הכרעת הדין. זאת ועוד, לטענתה, מלבד לכתב אישום הקיים כנגד המבקש הוגש כתב אישום כנגד נאשם נוסף, שבניגוד למבקש, לא הסכים לוותר על כלל הראיה הטובה ביותר. מטעם זה אף הוא דין הבקשה להידחות.

בתגובה לטענותיה הנ"ל שב ב"כ המבקש וטען כי הטלפון הנייד עצמו אינו חיוני כלל להוכחת האשמה וכי בבוא העת, בעת בירור ההליך העיקרי, ניתן יהיה להסתמך על פלט שיחות מחברת התקשורת, ככל שהנאשם מסכים להוצאתו, ובמידה ואין הסכמה, ניתן יהיה להזמין למתן עדות את נציג חברת התקשורת. אשר לבקשה לחילוט הטלפון הנייד, טען ב"כ המבקש כי המשיבה לא הודיעה מקודם על כוונתה לחלט את הטלפון הנייד  ועשתה זאת לראשונה במהלך הדיון שנערך בבקשה.

דיון והכרעה :

כבר נקבע לא פעם כי משנתפס חפץ על ידי המשטרה והוגשה בקשה לשחרורו, צריך לבדוק את המידתיות בהמשך החזקת החפץ בידי המשטרה ולבחון אפשרות לקיומה של  חלופה לעצם החזקתו בידי המשטרה, זאת בשים לב לתכלית שבעטיה מבקשת המשטרה להמשיך להחזיק בחפץ (רע"פ 1792/99 גאלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3),312).

בתי המשפט, הביעו את עמדתם לעניין החילוט וקבעו כי, לאור אופיו הדרסטי של אמצעי התפיסה בשלב הביניים והפגיעה הממושכת הכרוכה באמצעי זה, ניתן להעדיפו רק בהיעדר חלופה פוגענית פחות המגשימה את אותה תכלית.  על בית המשפט מוטלת החובה לתור אחר האמצעי אשר פגיעתו

הקניינית בבעל הרכוש הינה מינימאלית, ואשר מאזן בין האינטרס הציבורי שבהבטחת החילוט לאינטרס הפרט בקניינו (בש"פ 3750/09 פואז אלהואשלה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו); בש"פ 7715/97 חג'ג' נ מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 14 (1998)).

נשאלת השאלה האם ישנה לטלפון הנייד חלופת תפיסה שבאמצעותה ניתן להשיג את מטרת התפיסה שלא על דרך החזקתו של הטלפון הנייד בידי המשטרה? בתשובה לשאלה הנ"ל כרוכה לא רק השאלה אם תפיסת הטלפון הנייד נעשתה לתכלית ראויה, אלא גם השאלה אם המשך החזקתו בידי המשטרה אינו פוגע בבעליו במידה העולה על הנדרש.

בענייננו, נטען כי המדובר בעבירות של סחר בסמים מסוכנים וקשירת קשר לביצוע פשע, כאשר הנאשמים  קשרו קשר לביצוע העבירות בין היתר באמצעות מכשירי פלאפון ניידים, וביניהם הטלפון הנייד, ועל כן  אין ספק שהמדובר בחפץ אשר נעברה בו לכאורה עבירה, החיוני להוכחת ביצוע עבירה והאשמה. העובדה כי הטלפון הנייד הוצג במסגרת ההליך העיקרי וקיבל סימון על ידי בית המשפט, פועלת כנגד החזרת הטלפון הנייד למבקש. בנסיבות העניין נראה כי אין חלופת תפיסה מלבד עצם החזקתו של הטלפון על ידי המשיבה ונראה כי תפיסתו והמשכה של זו הן לתכלית ראויה.

המבקש טען כי יש בהמשך החזקת המשיבה בטלפון הנייד משום פגיעה בזכותו הקניינית. הגם שהטענה לא הוכחה ניתן אכן להניח שכך הם פני הדברים, אולם, באיזון שבין האינטרסים השונים, זה של המבקש מחד וזה של המשיבה מאידך, נראה כי האינטרס הציבורי בהוכחת האשמה, גובר על זכות הפרטית של המבקש.

במאמר מוסגר אציין כי ככל שמאחורי התנגדותה של המשיבה להחזרת הטלפון הנייד היתה עומד הבקשה לחילוט המכשיר הנייד, לא הייתי שוללת החזרת המכשיר למבקש תוך מתן ערבויות הולמות (בדומה לעקרונות ההסכמה שהושגה בין הצדדים לעניין הרכב התפוס), אולם, מקום בו הטלפון הנייד אמור לשמש להוכחת האשמה עצמה, ומקל וחומר מקום בו הוא משמש ראייה וסומן בתור מוצג, ומקום בו לא  ניתנה הסכמת הנאשם הנוסף לוותר על כלל הראייה הטובה ביותר, נראה יש בהחזרת הטלפון הנייד לידי המבקש כדי לפגוע ביכולתה של המשיבה להוכיח את אשמת המבקש והנאשם הנוסף.